פסק-דין בתיק ת"ק 006294/03

התובע 2 הוא חייל, שהתגייס ביום 20.11.00. לקראת גיוסו, ביום 2.8.00, רכש עבורו התובע 1, אביו, נעלי ספורט חדשות, מתוצרת ניו באלנאס, בסכום של 109$.

בימי הטירונות הראשונים נגנבו נעליו של התובע 2, ונטען כי הגניבה ארעה בשל התרשלות מפקדיו של התובע, אשר הנחו חייל אחר להניח את הנעליים במקום בו הן נעלמו.

התובע 2 עבר, מסתבר, מסכת ארוכה של תלאות, עד שלבסוף פנה לנציב קבילות החיילים. לאחר חקירת ובירור הקבילה, ענה ביום 28.10.02 נציב קבילות החיילים לתובע 1, וסיכם המלצותיו כך:

"... 3.   נוכח האמור לעיל, מצאתי כי שורת הצדק מחייבת לפצות את בנך בגין אובדן   נעליו.

      4.   לפיכך, המלצתי בפני בעל תפקיד מוסמך באגף כוח האדם - מחלקת פרט, לאשר את בקשת בנך להחזר פיצויים בגין אובדן ציוד אישי."

למרות זאת, בכך לא תמה מסכת תלאותיהם של התובעים, ולמרות מכתבו האמור של נציב קבילות החיילים לא זכו לפיצוי, אלא קיבלו, לאחר כמעט שלוש שנים מהאירוע, שובר הנחה לרכישת נעליים בלבד.

טוענים התובעים, כי במקום הנעליים שנגנבו נרכשו כבר לפני כשלוש שנים נעליים חדשות, כך שאין להם כל צורך בשובר ההנחה, וכי יש לפצותם בגין ערך הנעליים.

הנתבעת, בכתב ההגנה, לא חלקה על העובדות הנטענות על ידי התובעים, לרבות הימצאות הקבילה מוצדקת, אך לטענתה - די במתן שובר הנחה: "גם אם גם אם נציב התלונות הורה לשלם עבור רכישת הנעליים. בפועל אין נזק". עוד טענה הנתבעת, כי התובעים לא צירפו קבלה בגין רכישת הנעליים שנעלמו, כי לנתבעת אין אחריות שילוחית במקרה זה, וכי היה על התובע 2 לפעול בהתאם לפקודות מטכ"ל ולפנות בגין היעלמות הנעליים לועדה של אכ"א פרט, לרבות מילוי כל הטפסים הנדרשים.

אודה ואתוודה,לא ירדתי לעומק טענות הנתבעת במקרה זה ולא הצלחתי להבין מדוע עדיין מתעקשת הנתבעת, גם במהלך הדיון שנערך בפני, לאחר שחלפו כמעט שלוש שנים ממועד גניבת הנעליים, לאחר שנערכו בירורים, הוקמו ועדות, נשמעו עדויות והוגשו תצהירים, ולאחר שנציב קבילות חיילים עצמו המליץ לאשר את בקשת הפיצוי - לא לפצות התובעים בגין הנעליים, אלא להמשיך ולהתדיין עמם.

לגבי הטענה בגין העדר קבלה - הרי שהקבלה הומצאה לנתבעת מיד לאחר האירוע, והומצאה גם במהלך הדיון (ת/1). לגבי הטענה בדבר אי מילוי פקודות מטכ"ל - הרי שהתובע 2 פעל בדיוק על פיהן, אלא שלאחר שסורבה בקשתו - המשיך ופנה לנציב קבילות החיילים.

לעניין האחריות השילוחית - הרי שממצאי החקירות שערך נציב קבילות החיילים העלו, כי בנסיבות המקרה קיימת אחריות כזו.

יש עוד לציין כי בהתאם לפקודת מטכ"ל שצירפה הנתבעת לכתב ההגנה, נקבע מפורשות כי חייל יזכה בפיצוי אישי על אובדן או נזק לציודו "אם רמ"ח פרט באכ"א סבור, שקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים פיצוי החייל בגין הנזק".

אתהה ואשאל - האם מסקנות והמלצות נציב קבילות חיילים אינן מעלות כי קיימים טעמים שכאלו?  מדוע ההתעקשות המתמשכת לא לפצות את התובעים בנסיבות אלו?

לאור המפורט לעיל, אני מקבלת את טענות התובעים וקובעת כי מחומר הראיות שהונח בפני השתכנעתי כי הנתבעת אחראית ברשלנותה לכך שנעלי התובע נעלמו בעת שהיה בשירותה.  לפיכך על הנתבעת לפצות את הנתבע 2 בגין נעליים אלו.

עם זאת, הנתבעת חבה בפיצוי התובע 2 בלבד, אשר לו נגרם הנזק, ולא בפיצוי התובע 1 (אשר ייתכן ונשא בהוצאה של קניית הנעליים, אך אלו הועברו לבעלות ולחזקת בנו).

ולעניין הנזק - הנעליים נקנו באוגוסט 2000 ונעלמו בנובמבר 2000, לפיכך אני מוצאת לנכון לנכות 10% ממחירן המוכח, דהיינו, סך הפיצוי יעמוד על 98$, שהם  440 ש"ח.

בנוסף, לאור אופן ניהול ההליך הנדון על ידי הנתבעת, ובנסיבות תיק זה, כפי שתוארו לעיל ופורטו על ידי התובעים, אני מוצאת לנכון לפסוק לטובת התובע 2 הוצאות משפט בסך 850 ש"ח, ובנוסף החזר אגרה בסך 87 ש"ח.

כל הסכומים המפורטים לעיל ישולמו על ידי הנתבעת לתובע 2 בתוך 21 יום מהיום, ויישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (7.8.03) ועד יום התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, 22.9.03, בהעדר הצדדים.